כשעולה סיטואציה קשה מול הילד שלי, לפעמים מי שמגיב לה הוא בכלל לא 'ההורה המבוגר האחראי' אלא מישהו אחר שמגיב מתוכי, זה יכול להישמע מאד מוזר אבל כשמבינים את זה זה יכול להיות מפתח להתבוננות על מה שקורה לנו במערכת היחסים הכל כך קרובה הזה עם ילדינו

האם יכול להיות מצב שבו אני אומר משהו אחד לילדיי לעשות ומתנהג באופן אחר? האם יש דבר כזה דוגמא אישית באבהות ואיך זה בכלל בא לידי ביטוי? אילו קונפילקטים אנו פוגשים במקום הזה? כל זאת ועוד בפרק המיוחד הזה

מי דואג לאבא? כשאני רוצה בכל מאודי להתמסר למשפחתי וילדיי, האם אני דואג למשאבים שימלאו גם אותי? האם אני לפעמים מרגיש שכשאני דואג לעצמי זה בעצם בא על חשבון משפחתי? ומה עושים עם כל המורכבות הזו כשהיא קיימת? פרק חשוב במיוחד שעוסק בנו האבות באופן ישיר

לפעמים אנחנו רוצים את הכי טוב עבור ילדינו אבל נתקעים על כל מיני דברים לא חשובים. זה יכול לקרות ממש על בסיס יום יומי. באים עם כוונה להיטיב אבל מתבלבלים בין עיקר לטפל. הגמישות הפנימית במצבים האלה יכולה מאד מאד לסייע לנו כאבות, ובפרק הזה דיברנו איך להכניס אותה יותר אל תוך חיינו.

אחד הכאבים הגדולים שאנחנו יכולים לפגוש באינטראקציה שלנו עם ילדינו הוא הכאב על המצבים בהם היינו קשוחים יתר על המידה מולם, כהשתמשנו בקשיחות ובכוח בצורה שצורמת להם ולנו. מה יש בזמנים האלה? האם יש מכנה משותף שאנחנו יכולים לשים לב אליו ולמנוע את זה קצת יותר? ואיך בהירות פנימית מאד מאד יכולה לעזור בסיטואציות האלה.

העשור הזה של הקמת משפחה וילדים קטנים הוא עשור מאד אינטנסיבי להורים. עבורנו כאבות זה יכול לזמן לפתחנו מצבים שבהם אנחנו נדרשים לתפקד-לתפקד-לתפקד. וכגברים שחונכו 'לעמוד במשימה' לפעמים זה יכול ליצור מצב של היפר תפקודיות על חשבון הנוכחות והאינטימיות עם ילדינו הקטנים. יש פה פער שלא קל לגישור ובפרק הזה אנחנו שמים זרקור על הפער הזה ומציעים שביל להתבוננות בסיטואציה הלא פשוטה הזו.

האם יש דבר כזה 'אינסטינקט אבהי'? ואם כן איך אנחנו כגברים יכולים לגדל ולפתח אותו? איך דווקא סיטואציות שבהתחלה יכולות להיראות לנו כסיטואציות קשות דווקא יכולות לחזק את שריר החיבור עם הילדים שלנו? איך פרדוקס הבחירה דווקא לא משחק כאן לטובתנו בגידול האינסטינקט האבהי, ומה בעצם זה אומר 'לחתור למגע' כדי לפתח את האבהות שלנו? והכי חשוב מה הקשר בין ללמוד לעשות צומות לבנות שלנו לבין לדאוג לתחפושות בפורים?

מעברים יכולים להיות דבר מאתגר. ולרוב האנרגיה שאני בא איתה מהעבודה, לא הכי מתאימה לאנרגיה שמתרחשת בבית. המעבר הזה לעיתים יכול להיות ממש מורכב. לדעת לעשות את המעבר נכון, יכול ממש לשרת את כל המשך ההתנהלות שלנו כאבות במרחב הביתי. בפרק הזה אנחנו מדברים בדיוק על השביל הזה, שביל שקראנו לו "להחתים דרכון" שנוגע ממש בנקודת המעבר בין העבודה שלנו למרחב הביתי שלנו.

יש שביל שיכול לעזור מאד באבהות, כשאנחנו פוגשים את הילדים שלנו. השביל הזה מבוסס על זיהוי והפרדה בין דברים שקרו לי כילד ומשפיעים עליי גם היום כאבא, לבין דברים שקורים לילד שלי, ואיך אני מצליח לא להתבלבל בין השניים. דיברנו על השפעות טובות והשפעות פחות טובות ועל מה אנחנו חושבים שאפשר לעשות כדי לא ללכת לאיבוד שם.

מבוא לפודקאסט 'מפת השבילים של אבא טוב דיו' במה הוא יעסוק ומדוע הקמתי אותו כא הקטן של הפודאסט הראשי שלי - אבא טוב דיו לכל העידכונים כנסו לכאן https://droramitzur.com/drori/